ג'ימי קרטר, הנשיא ה -39 של ארצות הברית, נולד בפליינס, ג ', בשנת 1924. אביו היה חקלאי ואיש עסקים, ואמו הייתה אחות מוסמכת. אחד הדברים הרבים שאביו העביר לו היה מסורת ייצור היין של המשפחה. קרטר עסק ביין בצורה כזו או אחרת במשך רוב חייו, והוא גילה שהוא שימש אותו היטב לאורך כל מסעותיו.
כיום הוא יו'ר מרכז קרטר, אשר 'מחויב לקידום זכויות האדם ולהקלת סבל אנושי מיותר.' המאמצים של קרטר ואשתו, רוזלין סמית 'קרטר, סגנית יו'ר המרכז, שיפרו את חייהם ביותר מ- 65 מדינות.
את סוף השבוע החורפי השנתי ה -13 של קרטר סנטר מתחיל ביום שבת, 12 בפברואר. ניתן להציע את כל פריטי המכירה הפומבית השקטה והחיה, כולל יין אדום ביתי של הנשיא קרטר, בפקס, בטלפון או באינטרנט עד השעה 18:00 שעון המזרח בשבת. מידע נוסף זמין בכתובת www.cartercenter.org.
צופה יין: עד כמה אתם פעילים בבחירת המגרשים למכירה הפומבית של מרכז הקרטר בסוף השבוע החורפי?
ג'ימי קרטר: אני נותן דברים למרכז קרטר. כשיש לנו פריטים מיוחדים בחפצים האישיים שלנו שאנחנו כבר לא צריכים, אנו מעניקים אותם למרכז קרטר אם יש להם ערך היסטורי. צילמנו איתי ועם רייגן וניקסון וג'ורג 'בוש האב וכל הנשים, וחתמנו באופן אישי על הצילומים האלה. הגבלנו את המספר, כך שלכל אחד מאיתנו יש מעט מאוד מאותם תצלומים. אני נותן אותם למרכז קרטר, והם מביאים כמה עשרות אלפי דולרים.
אני יצרנית רהיטים מושבעת. הכנתי כ -150 רהיטים. במשך כעשר שנים נתתי רהיט שהכנתי למרכז קרטר, יחד עם צילומים שאני מייצר את הרהיטים. ובשנתיים האחרונות - בשנה שעברה והשנה - אני עושה ציורי שמן ותרמתי אותם. כבר מספר שנים שנתתי בקבוק אחד או שניים מהיין שלי. יש לי תווית יפה שילדי נתנו לי לפני כעשר שנים.
WS: ייצור יין הוא קצת מסורת משפחתית, לא?
JC: סבי הכין יין בקנה מידה גדול מאוד. היו לו כ -15 דונם ענבים [בגרוזיה], והוא הפך את כל זה ליין - שזה הרבה יין. ואז אבי ודודי ירשו שניהם את המתכון של סבי, ואני ירשתי את הכדים הגדולים של 5 ליטר מאבי. אני מייצר יין עכשיו כבר 15 שנה. בערך כל חמש שנים בערך אני מכין כמאה בקבוקי יין, רק כדי לתת למשפחתי ולחברים שלי ולאחרונה לתרום למרכז קרטר. בפעם האחרונה כשעשיתי יין הכנתי 75 בקבוקים בערך יין אדום וכ- 25 בקבוקי יין לבן.
שיניתי את המתכון באופן דרמטי מכיוון שבעבר, כפי שאתה יכול לתאר לעצמך, המנהג היה - והטעם היה אז - להכניס כמות מוגזמת של סוכר לענבים. אז כשכל הסוכר הזמין התחלף לאלכוהול, נשאר לכם הרבה סוכר עם יין מתוק מאוד. וכך ניסיתי לאזן על ידי לימוד ספרי ייצור יין צרפתיים ושוחחתי עם כמה מהייננים הגדולים. פיתחתי מתכון ליין יבש מאוד, וזה מה שהחיכים של רוב האנשים מעדיפים עכשיו. נהניתי לעשות את זה.
WS: נשמע שאתה נהנה ללמוד את תהליך ייצור היין. כמה מחקר עשית?
JC: יש לי שלושה-ארבעה ספרים על ייצור יין, וכמובן, עכשיו אני משתמש באינטרנט. יש חנות בחלק הצפוני של אטלנטה שמוכרת ציוד לייצור יין. הלכתי אליהם לעצה כשהייתה לי בעיה, ובדרך כלל שם אני קונה את הציוד המודרני שלי ואת הפקקים ודברים כאלה. יש חברת יין גדולה בכביש המהיר 85, צפונית מזרחית לאטלנטה, ואני הייתי שם למעלה, והם העבירו אותי דרך מתקן הייצור שלהם. כמובן, זה בקנה מידה מסחרי.
בדרך כלל אני מביא את ילדיי ונכדי לרדת למישורים, בדרך כלל באוגוסט, ואנחנו יוצאים לכרמים המקומיים וקוטפים כ- 50 ליטר ענבים. יש לי מכונת יין עתיקה - כנראה בערך 250 שנה - שמישהו נתן לי, ואת שאר הציוד שלי הכנתי בעצמי.
WS: האם אתה משכלל כל הזמן את התהליך שלך?
JC: ובכן, מעולם לא היו לי שום צרות, באמת, עם יין אדום, מכיוון שהוא חזק מספיק בכדי לעמוד בשינויים קלים בטעם וכן הלאה. אבל היין הלבן, אני עושה כמיטב יכולתי כדי שיהיה לי טוהר מוחלט ולהימנע מכל סוג של ריחות או טעמים זרים שעלולים להיכנס אליו. אבל יש לי, הייתי אומר, בערך ממוצע חבטות של 0.500 על יינות לבנים.
WS: באיזה סוג ענבים אתה משתמש?
JC: אני פשוט משתמש בענבי Scuppernong מקומיים וענבי מוסקדין. מעולם לא היו לי ענבי כורמים רגילים.
WS: האם היה יין על שולחן ארוחת הערב שלך לעתים קרובות?
JC: לא, זה לא היה מנהג אז בביתי. למעשה, מעולם לא התחלתי לשתות יין עד שנכנסתי לחיל הים. דוד שלי מעולם לא שתה שום אלכוהול למעשה, הוא אף פעם לא שתה קוקה קולה. אבי שתה הרבה יין, אך מעולם לא הרגיש שהוא מוגבל לחלוק אותם עם ילדיו. למעשה, עזבתי את הבית כשהייתי רק בת 16, אז זה ממש לא היה מתאים.
WS: אבל ברגע שנכנסת לשירות התחלת לשתות?
JC: אה, כן, וכשחזרתי הביתה. אחרי שחזרתי למישורים מהצי, התחלתי לייצר יין די מהר אחרי זה.
WS: מה שירת בבית הלבן?
JC: עשינו שינוי אחד גדול כשהגעתי לבית הלבן שגרם למחלוקת רבה: הפסקנו להגיש משקאות חריפים בבית הלבן - שהיה מקובל בקודמי. ובהחלטה זו חסכנו כמיליון דולר בשנה להוצאות ארוחות הבית הלבן, אך הגשנו יין. הגשנו יין טוב מאוד. הכל היה יין מקומי. אני מניח שבאותה תקופה, בהתחלה קיבלנו אולי שני שלישים מזה מקליפורניה והשליש השני ממדינת ניו יורק. בסופו של דבר, אני חושב שבסופו של דבר בערך 50-50.
WS: האם במהלך שנות הדיפלומטיה שלך הצלחת להשתמש ביין כדי למצוא בסיס משותף?
JC: אני חושב כך. אנחנו נוסעים הרבה. אשתי ואני היינו בלמעלה מ -120 מדינות. הם פיתחו כמה יינות מעולים. למשל, הייתי לאחרונה בדרום אפריקה, והם מייצרים יינות יוצאי דופן בדרום אפריקה. בדיוק לפני שבועיים הייתי בפלסטין, עזרתי לפקח על הבחירות הפלסטיניות, והם מייצרים יינות טובים מאוד בארץ הקודש עכשיו.
כולנו יודעים על ניו זילנד ואוסטרליה וצ'ילה, בנוסף ליינות הסטנדרטיים שקיבלנו מאיטליה, צרפת וגרמניה. אז יש יינות טובים בכל רחבי העולם, וזה תמיד עניין של שיחה הרמונית ביני לבין נשיא או מלך או ראש ממשלה או עם מי שאוכל במקרה איתי לדבר על מקור היינות. הם תמיד מסתקרנים שאני, כנשיא לשעבר, באמת מכין את היין שלי. זה עושה קטע שיחה טוב.
WS: האם זה נושא שעולה לעתים קרובות?
JC: הייתי אומר לכל היותר נשפים גדולים. כמובן שבסין או אולי ביפן הייתם שותים סאקה או משהו כזה במקום יין. אך לצורך נימוס, כאשר מנהיג מערבי כמוני מגיע לסעודה, כמעט תמיד יש להם יינות מערביים שאנו מכירים במדינה זו.
אגב, כשאני במדינות עולם שלישי, כמו כשאני בטימבוקטו או מאלי או אתיופיה, או כשאני במעמקי מדבר בדרום סודן, אני לא שותה יין מקומי, כי זה יכול להיות מתועב. לכן, כחלופה, מכיוון שאיננו שותים שום סוג של מים, אנו שותים בירה. אני עושה את זה לעתים קרובות למדי, יותר מאשר במדינה הזאת. אני לא שותה הרבה בירה במדינה הזאת, אבל כשאני בחו'ל ורוצה לשתות משהו ורוצה להיות מסוגל להיות תלוי בזה, אני שותה בירה.
ניסינו לקנות יין כמה פעמים. לפני כמה שנים טיפסנו על הר קילימנג'רו והלכנו לאתר נופש מקומי, והם אמרו שיש להם יין מקומי משובח מאוד, אז קנינו רוזה ואני בקבוק יין לשולחן שלנו. כשטעמנו את הקטע הזעיר הראשון, אמרנו למלצר - כאל נדיבות רבה - למסור את בקבוק היין שלנו לאנשי השירות החשאי החובה. אז חלקנו איתם את היין שלנו.
כשאנחנו הולכים למדינה כמו זו שהזכרתי, אנו מנסים כמיטב יכולתנו לשקוע בתרבות שלהם. אנו מתאימים את מה שהם מגישים, וזה מאוד מעניין וגם מאוד משמח אותנו.
WS: מה למדת מתרבויות אחרות?
JC: בדרך כלל אנו מתחייבים לפני שנגיע למשתה שיש להם לכבוד אותי ורוזה והמשפחה הראשונה לשעבר שנאכל כל מה שהם יניחו לפנינו. אכלנו כמה דברים מעבר לים שלא היינו חושבים לאכול כאן: שבלולי ים ומרק קן ציפורים ודברים אחרים מהסוג שכמעט לא ניתן יהיה לזהותם. ולפעמים אנחנו עושים מזה בדיחה, אפילו עם המארח שלנו, וכולנו צוחקים, וזה מוסיף מימד נוסף לשיחה וגם לחברות שאנו חווים. לאמיתו של דבר, רובו הוא מברך לחיך, וחלקו מוזר, אך זה לא מוזר יותר מאשר אנשים שמגיעים למישורים חווים, כשהם מגיעים למישורים ושותים חלב חמאה ואוכלים ירקות גרגרים. לכל יישוב, אפילו בארצות הברית, יש ייחודיות תזונתית משלו. אנחנו מנסים להיות רחבי אופק, וגם אם משהו לא מהנה במיוחד בפעם הראשונה, כשאנחנו אוכלים אותו, אנחנו מנסים לתת למארח להרגיש שהוא הגיש לנו משהו שאנחנו מעריכים.