בשבוע שעבר קיבלתי את הבשורה העצובה כי הווארד גולדברג, עורך ותיק וכותב יין של ה ניו יורק טיימס , מת. הוא היה בן 86.
גולדברג היה עיתונאי של בית הספר הישן, ותיק בבית הספר פִּי , שם החל בשנת 1970 ועלה לעורך בכיר בעמוד הדעה. הוא החל לכתוב על יין לעיתון בשנת 1984.
את הווארד פגשתי לראשונה בשנת 1990 במרכז היין הבינלאומי (IWC) בניו יורק. חדש בעיר, חתמתי כעוזר הוראה, הקמתי ופרקתי טעימות כדי לקדם את לימודי היין. גולדברג ישב עם מועדון היין יום רביעי כמשתתף, גם כדי להמשיך את עניינו ביין.
מ"ל בבקבוק יין
כעיתונאי הייתה בו ענווה ואתיקה חזקה. 'להווארד הייתה הזמנה פתוחה להשתתף, ולעתים קרובות עשה זאת, אבל הוא השתתף כמשתתף פשוט', אמרה מרי יואינג-מוליגן, הבעלים של ה- IWC. 'הייתה לו יותר מדי ענווה לחלוק איתנו את שולחן הראש. אני מאמין שהוא ראה את עצמו תלמיד יין ולא כל סוג של סמכות. ועקרונותיו כ- ניו יורק טיימס הסופר, לפני ימי טור היין שלו ואחריו, החזיק בעיניו חשיבות כה רבה עד שהוא לא היה מסתכן אפילו במראה של חוסר התאמה בכך שהוא נראה חלקי ליצרן או ארגון סחר אחד על פני אחר. '
גולדברג היה רך מדובב ואדיב, סקרנות ותשוקה בלתי פוסקים ליין שהפכו אותו לקבוע באירועי יין בניו יורק בשנות השמונים, ה90- וה -2000. 'הוא היה מתקן בכל כך הרבה טעימות של לאובר, שם נפגשנו בתחילת שנות ה -90', נזכר טוני דידיו, שעבד במשך 16 שנים בחברת יבואן לאובר לפני שהקים את טוני דידיו סלקציות בשנת 2009. 'הפכנו להיות חברים מהירים, כמו שהייתי. ביראת הידע שלו, הן מהיין והן מהעולם. הידע האנציקלופדי שלו ביין ובעולם היין הבדיל אותו מרוב העיתונאים, כי זה היה יחד עם כנות ותשוקה. '
ראיתי את האוורד בפעם האחרונה באוגוסט 2018, אז הוא צנח צופה יין משרדיהם לפני שיצא לארוחת צהריים עם העורך הראשי של המגזין אז, תומאס מתיוס. הוא נראה שברירי ואיבד לאחרונה את אשתו, כמעט 50 שנה, ביאטריס.
איזה סוג יין הוא מרסלה
טום דיווח כי האוורד נהנה מכוס יין לבן איטלקי עם צלחת לינגווין עם צדפות, אך הודה כי הפסיק במידה רבה לשתות כל סוג של אלכוהול. 'הוא היה עצוב מכך', דיווח טום, 'אך לדבריו זיכרונותיו מיינות נהדרים רבים שנהנו לאורך השנים החזיקו אותו בחברה.'
סופר היין, פיטר הלמן, שהתגורר באותו בניין והתיידד יותר עם גולדברג לאחר פטירתה של ביאטריס, מספר כי אביו של הווארד היה חנות זנים קטנה במשך זמן מה בפלזנטוויל, ניו יורק. 'כילד צעיר, תפקידו של הווארד היה להתחיל מוקדם בבוקר לפגוש את הרכבת ולאסוף את העיתונים הצרורים כדי להחזיר לחנות של אביו, 'אמר הלמן בדוא'ל. 'הוא אהב את ניחוח הדיו שעדיין היה טרי על נייר העיתון, וזה היה תחילתו של הרומן שלו עם עיתונים.'
הוא יין טוב לעור שלך
אף על פי שהוא פרש מה- פִּי בשנת 2004 המשיך גולדברג לכתוב על יינות לונג איילנד עד שנת 2013. הוא כתב גם שני ספרים: מערכת מרתפי היין השלמה (2003) ו- הכל אודות מרתפי יין (2004). המאמרים שלו היו חלק מ ספר היין של ניו יורק טיימס (2012), מקבץ עמודים ממגוון פִּי כותבי יין. הוא תרם סיפורי יין לפרסומים אחרים ופיתח מעקב משמעותי לתצפיותיו הנטענות בטוויטר.
אלדו סום, מנהל היין של לה ברנרדין ובר היין אלדו סום בניו יורק, פגש את גולדברג בשנת 2004. 'הוא היה קלאסי, מלא ניסיון חיים וידע. כל כך מתחשב, הוא הקשיב כל כך מקרוב והוא התבטא ברהיטות, אך מעולם לא חסר שנינות והומור, 'נזכר. 'כשאנשים באירופה ביקשו ממני לתאר ניו יורקר, לעתים קרובות תיארתי את הווארד. הוא היה גם זה שכתב עלי לראשונה כבר בהתחלה. מעולם לא שכחתי את זה. '
היה זה הנדיבות והטוב לב שהכי זכור לי לגבי גולדברג. תמיד היו לו מילים טובות, במיוחד למקצוענים בתחום היין הצעיר, והיה מתחשב ושנון. אף על פי שהיה אולי מתקופת עיתונות אחרת, התשוקה, הסקרנות האינסופית והסטנדרטים האתיים הגבוהים שלו היו תכונות שכל העיתונאים צריכים לשאוף אליהם כיום.